פסק-דין בתיק בע"מ 4738/13

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם בתי המשפט לענייני משפחה מוסמכים ליתן צווים שעניינם גילוי מסמכים ועיון בהם, באותם מקרים שבהם נדרשת הוצאת צווים מסוג זה? שאלה זו התעוררה בפנינו לרקעה של ההסדרה הנפרדת של סדרי הדין בבתי משפט אלה, ובכלל זה אי-החלתו של ההסדר הכללי בכל הנוגע לעיון מסמכים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין או התקנות).

רקע והליכים קודמים

2.        בקשת רשות הערעור שבפנינו נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.6.2013 (רמ"ש 55618-06-13, השופטת ר' למלשטריך-לטר). במסגרת החלטה זו נדחתה בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה מיום 21.6.2013 (תמ"ש 38342-07-12, השופטת ט' פפרני) אשר הורה על גילוי מסמכים הדדי בין הצדדים.

3.        המבקש והמשיבה הינם בני זוג לשעבר, אשר לא נישאו זה לזו, אך התגוררו יחד במשך שנים רבות. בשנת 2007 הם אף החליטו להביא לעולם ילד משותף ובהקשר זה חתמו על הסכם זוגיות שבו הצהירו כי הם ידועים בציבור. ביום 23.8.2011 נולד בנם המשותף.

4.        ביום 19.7.2012 הגישה המשיבה תביעה שעניינה תשלום מזונות, משמורת וזכויות רכושיות לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת התביעה, ביקשה המשיבה, בין היתר, פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית הרכוש שצבר המבקש במהלך חייהם המשותפים, לרבות נכסים וחשבונות בנק הרשומים על שמו של המבקש בלבד. המבקש התנגד לבקשה וטען כי התקיימה ביניהם הפרדה רכושית ללא כוונת שיתוף בנכסים. לאחר שהליך גישור בין הצדדים לא צלח, חזרה התביעה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה. ביום 20.6.2013 התקיים דיון קדם משפט, אשר במסגרתו ביקשה המשיבה מבית המשפט צו לחשיפת מלוא המסמכים אשר לא צורפו לכתבי טענותיו של המבקש. המבקש התנגד לבקשה וטען כי לא ניתן ליתן את הצווים המבוקשים קודם להבאת ראיות והוכחת קיומו של שיתוף במערכת היחסים ביניהם ולהכרעה בעניין זה.

5.        בהחלטתו מיום 21.6.2013 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי אין מחלוקת כי הצדדים חיו יחדיו כידועים בציבור תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף במשך תקופה ממושכת וכן שלצדדים בן משותף. בית המשפט לענייני משפחה סבר כי די בכך מבחינה ראייתית לצורך מתן הצווים שהתבקשו והורה על גילוי מסמכים הדדי בין הצדדים שיחול על מסמכים הנוגעים לבנקים, למקומות העבודה ולתוכניות הביטוח של הצדדים. בהחלטה זו הודגש כי על פי ההלכה הפסוקה, חובת הגילוי בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה הינה מוגברת על מנת שכל הצדדים ינהלו אותם "בקלפים פתוחים", ובלא שצד כלשהו נהנה מיתרון על פני חברו עקב הימנעות מגילוים של נתונים ומסמכים המצויים ברשותו. בנוסף, דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענת המבקש לפיה יש מקום לשמוע תחילה ראיות באשר לטיב יחסיהם של הצדדים, וקבע כי משיקולים של יעילות דיונית יש מקום לקבל את הבקשה כבר בשלב זה מבלי שהדבר ייחשב להכרעה לגופו של עניין. אשר על כן, הורה בית המשפט לענייני משפחה על מתן צו גילוי מסמכים באופן הדדי ועל הסרתם של חסיונות העומדים לצדדים זה כנגד זו. בהמשך לכך, בית המשפט לענייני משפחה מינה אקטואר מטעמו לשום ולהעריך את כלל הזכויות והחובות שצברו הצדדים מאז תחילת חייהם המשותפים. לבקשת המשיבה, ביום 23.6.2013 חתם בית המשפט לענייני משפחה על פסיקתה המפרטת את הצווים הרלוונטיים הנובעים מהחלטתו, אשר הופנו לשני בנקים שבהם מתנהלים חשבונות של המבקש ולמקום עבודתו (לצורך מתן פירוט בנוגע לזכויות הסוציאליות שלהן הוא זכאי). בית המשפט לענייני משפחה תחם את התקופה שלגביה ניתנו צווי הגילוי לתקופה של 24 החודשים הקודמים ליום הגשת התביעה.

6.        ביום 26.6.2012 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי. בד בבד עמה הוא הגיש גם בקשות לעיכוב ביצוע של ההחלטה ולמתן צו מניעה זמני עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

7.        ביום 30.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור. בפתח הדברים, קבע בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה מכוונת להתערבות ב"שלבי הדיון בהליך", בה בשעה שלפי סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) (להלן: צו בתי המשפט) לא תינתן בעניינים מסוג זה רשות ערעור, וכן שממילא אל לערכאת ערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים הנוגעים לסדרי דין וניהול הדיון - לרבות בכל הנוגע להחלטות שעניינן גילוי מסמכים (בהפנותו לרע"א 701/12 פלוני נ' פלוני (19.2.2012)). גם לגופו של עניין, מצא בית המשפט המחוזי כי ההחלטה בנוגע לגילוי המסמכים ההדדי אינה עומדת בניגוד לדין ואין בה כדי לגרום עיוות דין למבקש, בשים לב לכך שהתבקש מידע באופן מידתי ומאוזן. בהתייחס לטענותיו של המבקש בדבר הפגיעה בפרטיות, ציין בית המשפט המחוזי כי בשים לב למאפייניו הייחודיים של בית המשפט לענייני משפחה חובת הגילוי הנוהגת בהליכים המתקיימים בו צריכה להיות רחבה מן הרגיל, על מנת ליתן לשופט את הכלים הנאותים לבירור הליך משפט ייחודי זה.

8.        בקשת רשות הערעור דנן נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד עמה הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע.

9.        ביום 2.7.2013 הוריתי על מתן צו עיכוב ביצוע ארעי של החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, עד למתן החלטה אחרת.

בקשת רשות הערעור

10.      המבקש מעלה מספר טענות, אשר לשיטתו מצדיקות הענקתה של רשות ערעור, בהתאם להלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה).

11.      באופן כללי, סבור המבקש כי לגילוי המסמכים יכולה להיות הצדקה רק אם וכאשר יינתן פסק דין לטובת המשיבה הקובע כי היה ביניהם שיתוף בנכסים, ולכן ההחלטה על מינוי האקטואר ועל גילוי מסמכים ועיון בהם פוגעת לשווא, ושלא לצורך, בזכות היסוד שלו לפרטיות, לחיסיון ולהליך מוגן. המבקש טוען כי למעשה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מהווה הכרעה בתביעת המשיבה תוך דחיית הגנתו, ללא ניהול הוכחות ומבלי ליתן לו את יומו בבית המשפט, ועל כן פוגעת לא רק בזכותו לפרטיות אלא גם בזכות היסוד שלו למשפט הוגן.

12.      המבקש מוסיף על כך גם טענות במישור הדיוני. ראשית, טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי צו בתי המשפט מונע מתן רשות ערעור בעניינו, שכן סעיף 1(10) לצו בתי המשפט מחריג ממנו במפורש "החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". שנית, טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנה בחוסר סמכות, מאחר שזה אינו מוסמך ליתן צו לגילוי מסמכים. טענה זו סומך המבקש על תקנה 258ט(ד) לתקנות סדר הדין הקובעת כי הוראות הפרק בתקנות העוסק בגילוי מסמכים לא יחולו בבתי המשפט לענייני משפחה. המבקש מוסיף על כך שברע"א 2466/00 בוטח נ' בוטח (19.11.2000) (להלן: ענייןבוטח) נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה אף אינו יכול לתת צו בנושא גילוי מסמכים מכוח סמכותו הכללית המעוגנת בסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

13.      לבסוף, טוען המבקש כי הפסיקתה שעליה חתם בית המשפט לענייני משפחה לגילוי מסמכים הנוגעים לתקופה של שנתיים לפני יום 19.7.2012 אינה תואמת את החלטתו לפיה "היום הקובע" הינו יום הקרע בין הצדדים, דהיינו יום 3.7.2013.

תגובת המשיבה

14.      בכל הנוגע לסוגיית גילוי המסמכים, סבורה המשיבה כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא, הן בהיבט המהותי והן בהיבט הפורמאלי. ראשית, טוענת המשיבה, כי עקרון השקיפות המוגברת הוא מאבני היסוד של ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה, כפי שניתן ללמוד מלשונם של תקנה 258ט לתקנות סדר הדין ושל סעיף 8(א) לחוק, כמו גם מן הפסיקה. שנית, סבורה המשיבה, כי גם במישור הסמכות הפורמאלית לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, לנוכח סמכותו הרחבה של בית המשפט לענייני משפחה על-פי סעיף 8(א) לחוק לנהוג בעניינים של דיני ראיות וסדרי דין בדרך הנראית לו הטובה ביותר לשם עשיית צדק.

15.      לגופו של עניין, מציינת המשיבה, כי המסמכים נשוא בקשת הגילוי הינם מסמכים "חיוניים וחשובים", אשר ממילא היה על המבקש לצרף לכתבי טענותיו, בהתאם לתקנה 258ט לתקנות סדר הדין. המשיבה מוסיפה עוד כי המדובר בצו הדדי לחשיפת מסמכים ספציפיים אשר היקפם מצומצם, מחד גיסא, והינם חיוניים ביותר לתביעות, מאידך גיסא (שהרי לא ניתן להגיש לפשרה או להסכם מבלי לדעת את היקף הרכוש של הצדדים).